אוקמי

התרגול בעולם הלחימה מפגיש בין שתי דמויות: הטורי, התוקף ומבצע התרגיל, ומולו האוקה («המקבל»), מי שהתרגול מתבצע עליו.

אנחנו נוטים ליחס המון חשיבות לביצוע ותרגול הטכניקות כשאנחנו נלחמים, ופחות שמים דגש על הצד ה«הפסיבי» בתרגול, שככל שמתעמקים ברבדי הלחימה, מגלים כמה הוא אקטיבי.

היכולת שלנו לקבל על עצמנו את הנפילה ולהתחבר אליה משפרת אותנו בכל תחום בחיים. בן אדם שיודע איך ליפול קם מהר יותר.

בחיים אנחנו ניצבים מול המון מכשולים, והרבה פעמים אנחנו «נופלים». אדם שלא נופל הוא אדם שלא לוקח סיכונים ולא מתקדם. אחרי עשרות שנים של לחימה אתה מבין שהנפילה היא דבר בלתי נמנע, ושההתייחסות אליה צריכה להשתנות, מ«אני לא נופל ויהי מה» ל«איך אני נופל ומתי», ומשתמש במומנטום של הנפילה כדי ליצור תנועה חדשה ומקורית.

אדם שיודע איך ליפול הוא אדם שמסתובב בעולם בתחושת ביטחון. הוא אדם פתוח שסומך על הגוף שלו בשלל מצבים ומקומות שהאדם הממוצע מפחד ומתכווץ בהם.

היכולת שלנו לבחור בנפילה היא גם היכולת שלנו לשחרר, לשחרר מאגו ומסטרס. לשחרר לא מתוך מקום חלש, אלא מתוך בחירה מודעת ויזומה, to let go. הבחירה בנפילה היא עוצמה שמתפתחת אחרי שנים של תרגול.

כשהכל תקוע מסביבך ואתה מתקשה למצוא נתיב לתנועה, תשחרר. ודרך התנועה של הנפילה תפתח תנועה אמיצה ומלאת נוכחות.

כאשר אנחנו נופלים משלל גבהים ומנחים, הגוף שלנו צובר ביטחון. הוא נכון להבין מורכבויות עמוקות של תנועה ולהרגיש בנוח בהן, וכך התנועה שלו מתפתחת ואנחנו חופשיים לנוע וליצור.

הנפילה מתבצעת תוך כדי שחרור אוויר והתחברות לתנועת הטורי.

כמו גולש גלים החותר לפני הגל ומוצא את הרגע הקצר והמיוחד שבו הוא והגל מתחברים לכדי ישות אחת, כך גם האוקה בזמן הנפילה מחפש את נתיב התנועה שבו הוא והטורי מתחברים ונעים בנתיב אנרגיה משותף לעבר הנפילה.

הנפילה שתוליד דבר חדש בדיאלוג ביניהם.